כשצופים בתיעוד תקיפתו של צלם "ידיעות אחרונות" שאול גולן, קשה להישאר אדישים. אבל יש מי שמצליחים להישאר אדישים: חוקרי המשטרה שלא הצליחו לשים את ידם על התוקפים, השר לביטחון לאומי, הצבא. וכן, גם אנשי ההתיישבות – שרובם אינם קיצוניים, אך הם לא עושים מספיק כדי להוקיע את העבריינים האלימים
סרטון התקיפה של צלם "ידיעות אחרונות" שאול גולן, אבא וסבא, הופך את הבטן. בסרטון שפרסם רועי שרון נראה גולן כשהוא מופל ארצה ומוכה על ידי קומץ רעולי פנים יהודים, פעם אחר פעם אחר פעם. בשלב מסוים אחד מהם לוקח את תיקו והורס את ציוד הצילום שלו. גולן יושב על ברכיו, כנראה מבקש מהם להפסיק. הוא נעמד – ואז שוב חוטף מכה ועוזב את המקום מוכה וחבול, וללא חפציו.
אלו תמונות קשות שאי אפשר להישאר אליהן אדיש – אבל יש כנראה מי שנשאר אדיש. אדישים הם חוקרי המשטרה, שעד היום ולמרות תיעוד התקיפה לא עשו כלום. אדישים גם במערכת המשפט, שלא דרשו מהחוקרים להגיע לחקר האמת ולהביא את מבצעי התקיפה לדין. גם השר לביטחון לאומי אדיש: הוא יודע ללחוץ על כפתורי המשטרה כשהוא רוצה, ולהביא לשינוי מדיניות. גם החייל שעמד שם וצפה במתרחש אדיש, וגם בצה"ל יצטרכו לתת תשובות למה נשארו אדישים למקרה.
בכל הקשור לפשיעה לאומנית, רשויות האכיפה ביהודה ושומרון כבר מזמן הפכו לא רלוונטיות. בכל אירועי התקיפות שהתרחשו באותו סוף-שבוע, שבו נרצח הנער בנימין אחימאיר ז"ל על ידי מחבל פלסטיני תושב אחד הכפרים סמוכים, לא הוגש כתב אישום אחד בודד. אבל כאן בכלל לא מדובר על פשיעה לאומנית: כאן מדובר על תקיפה בנסיבות מחמירות. וכולם אדישים. הם היו אדישים לפגיעה בפלסטינים חפים מפשע, ועכשיו גם לזה.
האדישות הורגת. היא מכלה כל ערך שעליו גדלנו, מקהה את החושים, הופכת את הכול מסביב ללא חשוב. האלימות היא אלימות – היא מתחילה בפלסטינים, ונמשכת כלפי יהודים. זו הרי לא הפעם הראשונה שעיתונאי או יהודי בכלל מותקף ביהודה ושומרון. מי יודע עוד לאן תגיע? לאישי ציבור בהתיישבות? אולי רבנים? אלימות לא עוצרת. צריך לעצור אותה.
